ניתוח סרט דוקומנטרי- תיכון ההזדמנות האחרונה
קולנוע דוקומנטרי זהו קולנוע שמשקף ומפרש את המציאות. סרטים תיעודיים מספרים את הסיפור הקיים, תמיד מורכבים מסצנות וצילומים המובילים אחד אל השני ומציג את נקודת המבט של היוצרים. רק סרטים שיש בהם אמירה כלשהיא ופרשנות יצירתית נחשבים לסרטים דוקומנטרי. ישנם סוגים שונים של סרטים תיעודיים: נרטיב קלאסי- הבמאי אינו מוצג בסרט, מורכב מצילומים, ראיינות וקריינות, סרטי תעמולה- במטרה לשכנע עמדה פוליטית מסוימת, דוקו אקטיביזם- בסוג זה הבמאי מתערב במציאות ומבקש לחולל בה שינוי, דוקו דרמה - שיחזור של אירועים ודמויות היסטוריות וכך מחייה הבמאי את העבר ותיעודי אישי- סרטים שמביעים את נקודת המבט של היוצר שמספר על מציאותו וחייו.
הסרט "תיכון ההזדמנות האחרונה" עוסק בקבוצה של תלמידי תיכון "ברנקו וייס" ברמלה בשנתון 2009/10 אשר הגיעו לתיכון לאחר שעברו כמות גדולה של בתי ספר משום שמערכת החינוך ויתרה עליהם.
כמעט כל צוות המורים שמונה 14 או 15 מורים, מגיע ללמד בבית הספר ולעסוק בחינוך בפעם הראשונה לאחר שעסקו במקצועות בתחומים שונים כמו: ביטוח לאומי, בישול, קבלנות, משרד פרסום ועוד.
המנהל, חילי טופר, אשר עסק בהכנת נוער לצה"ל, הגיע לנהל את בית בספר במקרה לאחר שששת המנהלים הקודמים לא החזיקו מעמד זמן רב, ומאז לא עזב.
אותם תלמידים אשר אף אחד לא האמין שהם מסוגלים, מגיעים לבית הספר ומתמודדים עם הקושי הכרוך בלימודים ובשילובם עם חייהם הפרטיים לאחר שהפסיקו להאמין שמסוגלים ללמוד.
המורים מתמודדים עם הקשיים המלווים בהוראה ובעובדה שהם צריכים לא לוותר על מנת להוביל את התלמידים בדרך הנכונה.
הסרט מתאר תהליך של התלמידים המופיעים בו.
הסרט מתחיל ביום הראשון לשנת הלימודים, בו התלמידים פוגשים את המחנכים והמחנכות. חלקים פוגשים אותם בפעם הראשונה.
מצולם השיעור הראשון עם מחנכת כיתה י', רות. בשיעור התלמידים ממלאים שאלון היכרות, אותו יניב, תלמיד בכיתתה של רות, מתקשה למלא ונעזר ברות.
יניב שלא ידע לפני כן מתמטיקה פשוטה כמו כפל וחילוק יושב בהמשך השנה וניגש לבגרות במתמטיקה.
בסרט רואים את יניב ניגש למבחן בהיסטוריה שלוש פעמים. בפעמיים הראשונות הוא לא הצליח לסיים את המבחן בעקבות הסחות דעת כמו תלמיד שזרק עליו מחק, דבר שהצית לריב בינהם. בפעם השלישית ניגש למבחן ועושה אותו בשקט ובמלואו.
דבר זה מראה על התהליך הפנימי שיניב עבר. מתלמיד שמתפרע, שנעזר באחרים לדברים פשוטים לתלמיד שפותר תרגילים ומבחנים בעצמו. יניב השלים בפעם הראשונה בחייו שנת לימודים מלאה.
עידן, תלמיד י"ב, שארבעה חודשים לפני הבגרות לא האמין בעצמו שיצליח בבגרות ולא לומד אליה, ניגש בסופו של דבר לבחינות הבגרות. בתחילת הסרט מראים לנו שעידן משובץ להיות נהג צבאי. חילי, מנהל בית הספר לקח את עידן לראות גיבוש של הצנחנים דבר שהיווה השראה לעידן שהחליט להילחם על שיבוצו בתפקיד קרבי. דבר שהשתלם כי עידן התגייס בסופו של דבר לקרבי.
מירי, תלמידת י"ב, מציינת בתחילת הסרט שהיא כבר מיואשת מאלה שלא האמינו בה. היא מוסיפה שיש בה פוטנציאל אבל לא היה מי שיוציא אותו ממנה. היא כבר לא רוצה להצליח בשביל עצמה אלא בשביל אחרים כדי להראות לכל אלה שטענו שהיא לא מסוגלת שהם טעו והיא כן מסוגלת. סיימה את כיתה י"ב בהצלחה והשלימה בגרות מלאה. עשתה שנת שירות למען הקהילה.
אינה, תלמידת י"ב, מתגוררת עם אמה ואחיה הקטנים. אביה גר בחו"ל. עוזרת לאמה בהכנסת כסף ועובדת עד שעות הבוקר המוקדמות ולכן מפספסת ימי לימוד. בהמשך השנה מבינה שעבודתה לא מאפשרת לה ללמוד כמו שצריך ומקטינה את שעות העבודה היומיות. מסיימת י"ב בהצלחה ומשלימה בגרות מלאה.
לאט לאט הם נפתחים למורים ולמחנכים ורואים שהם מסוגלים ללמוד בניגוד לדעות בעבר.
הנושא המרכזי של הסרט הוא התמודדות של תלמידים עם רקע קשה עם הלימודים והשלמת בגרות מלאה.
אך הסרט עוסק גם בנושאים חברתיים חשובים כמו הגיוס צה"ל, חשיבות יחסיי מורה ותלמיד על מנת להשפיע על תלמידים להשלמת בגרות ומחויבויות נוספות מחוץ ללימודים.
בסרט ישנם אלמנטים יצירתיים.
העריכה הלינארית והמקוטעת, מכיוון שמראים רצף לוגי של אירועים באופן יחסית רגוע. ומדלגים בין תלמיד לתלמיד וגם בזמנים, גורמת לצופה להתחבר לסיפור, להרגיש ולחוות את התהליך ואולי גם להזדהות עם גיבורי הסרט.
המוזיקה מסייעת לאווירה של הסרט ומסייעת להעביר את הרגש שאליו התכוון הבמאי לצופה.
הקריינות מסייעת לסרט בכך שהיא מקשרת את התוכן הנצפה לרקע שלו ומקשרת בין הצופה למתרחש בסרט.
השימוש בסיטואציות טבעיות ולא ערוכות מסייעת לתחושת האותנטיות של הסרט. זה מסייע גם בתחושת האמינות של הצופה שהסרט הוא אכן דוקומנטרי ולא מבוים יתר על המידה כדי שיראה מציאות אמיתית.
הבמאי רואה את המציאות כאתגר לא פשוט של התלמידים ושל המורים. הבמאי מציג את בית הספר באור שמח וכמשהו שנותן תקווה ומקום לאלו שקשה להם במערכת החינוך. וכך השם מתאר ומביע את עמדתו של הבמאי. שזהו באמת התחנה וההזדמנות האחרונה לפני הרחוב.
משפט הפתיחה הוא בעצם אינה ששרה שיר שכתבה במסגרת בית הספר ושרה במופע מיוחד למען השירים שהתלמידים כתבו. משפט הסיום זהו המופע עצמו בו אינה שרה אותו שי. המסר של זה זה סגירת מעגל של תחילת הסרט וסופו. סגירת המעגל מסמלת מחזוריות, זה מראה שהאתגר והקושי לא נגמרו ותלמידים חווים אותם שוב ושוב וחלקם מתחילים מאותה נקודה שהתלמידים התחילו ויעברו את אותו התהליך.
המסר של הבמאי הוא שישנם תלמידים שעבורם 12 שנות לימוד זה לא דבר הבא ליד, דרושה עבודה פנימית ומעשית. תלמידים שלא "מתאימים" למערכת החינוך הקיימת ונדרשת אמונה ותקווה בהם כדי שיצליחו.
תת הז'אנר התיעודי של הסרט הוא נרטיב קלאסי. בנרטיב קלאסי הבמאי מסתיר את נוכחותו ומורכבים לרוב מראיינות, צילומים וקריינות. ואכן, בסרט אנחנו לא רואים את הבמאי, והסרט מורכב מצילומים, ראיונות עם תלמידים וחלק מהמורים, וקריינות רבה.
במהלך העבודה למדתי יותר טוב את נושא הסרט הדוקומנטרי, דבר שעוזר לי במסגרת עשיית הסרט הדוקומנטרי בלימודי הקולנוע המעשי. הבנתי יותר לעומק את המחשבה והרעיון מאחורי הסרט. מה הם האמצעיים האמנותיים אותם אפשר לשלב בסרט ואיך הם מסייעים בהבהרת המסר והרגש. אך עם זאת, התקשיתי בזיהוי נקודת המבט של הסרט.
אני חושב שזהו סרט שחשוב להראות לא רק למורים אלא גם לתלמידים. אני חושב שלסרט יש השפעה רבה לשני הצדדים. למורים, שיבינו שיש תלמידים שמתקשים באופן בו מתנהלת מערכת החינוך ועד כמה חשוב יחס המורה לתלמיד. לתלמידים, להראות את המצב הקיים. לא להשאיר אותם במחשבה שאין תלמידים שזקוקים למסגרת כמו המסגרת שקיימת בבית הספר "ברנקו וייס".
לעורר מוטיבציה לשני הצדדים. למורים, להשפיע ככה על תלמידים ועל חווית הלימודים שלהם. למורה יש השפעה רבה על כך. לתלמידים הנמצאים על גבול דק בין לימודים בבית ספר לנשירה. שיתעוררו על מצבם לפני שיתחרטו על כך בעתיד ויעשו עבודה עם עצמם כדי לתקן זאת.
אני אישית יודע ומבין מה החשיבות של מורה שנלחם ומאמין בתלמיד. בכיתה ג' אני בעצמי עברתי תהליך בזכות מורה שהאמינה בי ונלחמה עליי. תהליך שבזכותו אני מי שאני היום, כתלמיד וכבן אדם.
ולכן, הסרט העצים מחשבה שהייתה לי בראש כבר זמן מה. אני רוצה להיות בעתיד מחנך, לא מורה, מחנך. חשוב להיות כזה משמעותי בשביל תלמידים. חשוב לי שהתלמידים לא יחשבו שלא מאמינים בהם. חשוב לי שהתלמידים יצליחו להביע את עצמם באופן בו הם מסוגלים. חשוב לי לשנות את מערכת החינוך, שהתלמידים בסרט הם דוגמה לכך שמערכת החינוך מקובעת ולא מסוגלת להכיל תלמידים שכביכול לא מתאימים ונכנסים למסגרת אותה קִבְּעָה.
זאת הסיבה שבחרתי לנתח את הסרט הזה, הרגשתי חיבור עז לנושא המרכזי בו עוסק הסרט.
המנהל, חילי טופר, אשר עסק בהכנת נוער לצה"ל, הגיע לנהל את בית בספר במקרה לאחר שששת המנהלים הקודמים לא החזיקו מעמד זמן רב, ומאז לא עזב.
אותם תלמידים אשר אף אחד לא האמין שהם מסוגלים, מגיעים לבית הספר ומתמודדים עם הקושי הכרוך בלימודים ובשילובם עם חייהם הפרטיים לאחר שהפסיקו להאמין שמסוגלים ללמוד.
המורים מתמודדים עם הקשיים המלווים בהוראה ובעובדה שהם צריכים לא לוותר על מנת להוביל את התלמידים בדרך הנכונה.
הסרט מתאר תהליך של התלמידים המופיעים בו.
הסרט מתחיל ביום הראשון לשנת הלימודים, בו התלמידים פוגשים את המחנכים והמחנכות. חלקים פוגשים אותם בפעם הראשונה.
מצולם השיעור הראשון עם מחנכת כיתה י', רות. בשיעור התלמידים ממלאים שאלון היכרות, אותו יניב, תלמיד בכיתתה של רות, מתקשה למלא ונעזר ברות.
יניב שלא ידע לפני כן מתמטיקה פשוטה כמו כפל וחילוק יושב בהמשך השנה וניגש לבגרות במתמטיקה.
בסרט רואים את יניב ניגש למבחן בהיסטוריה שלוש פעמים. בפעמיים הראשונות הוא לא הצליח לסיים את המבחן בעקבות הסחות דעת כמו תלמיד שזרק עליו מחק, דבר שהצית לריב בינהם. בפעם השלישית ניגש למבחן ועושה אותו בשקט ובמלואו.
דבר זה מראה על התהליך הפנימי שיניב עבר. מתלמיד שמתפרע, שנעזר באחרים לדברים פשוטים לתלמיד שפותר תרגילים ומבחנים בעצמו. יניב השלים בפעם הראשונה בחייו שנת לימודים מלאה.
עידן, תלמיד י"ב, שארבעה חודשים לפני הבגרות לא האמין בעצמו שיצליח בבגרות ולא לומד אליה, ניגש בסופו של דבר לבחינות הבגרות. בתחילת הסרט מראים לנו שעידן משובץ להיות נהג צבאי. חילי, מנהל בית הספר לקח את עידן לראות גיבוש של הצנחנים דבר שהיווה השראה לעידן שהחליט להילחם על שיבוצו בתפקיד קרבי. דבר שהשתלם כי עידן התגייס בסופו של דבר לקרבי.
מירי, תלמידת י"ב, מציינת בתחילת הסרט שהיא כבר מיואשת מאלה שלא האמינו בה. היא מוסיפה שיש בה פוטנציאל אבל לא היה מי שיוציא אותו ממנה. היא כבר לא רוצה להצליח בשביל עצמה אלא בשביל אחרים כדי להראות לכל אלה שטענו שהיא לא מסוגלת שהם טעו והיא כן מסוגלת. סיימה את כיתה י"ב בהצלחה והשלימה בגרות מלאה. עשתה שנת שירות למען הקהילה.
אינה, תלמידת י"ב, מתגוררת עם אמה ואחיה הקטנים. אביה גר בחו"ל. עוזרת לאמה בהכנסת כסף ועובדת עד שעות הבוקר המוקדמות ולכן מפספסת ימי לימוד. בהמשך השנה מבינה שעבודתה לא מאפשרת לה ללמוד כמו שצריך ומקטינה את שעות העבודה היומיות. מסיימת י"ב בהצלחה ומשלימה בגרות מלאה.
לאט לאט הם נפתחים למורים ולמחנכים ורואים שהם מסוגלים ללמוד בניגוד לדעות בעבר.
הנושא המרכזי של הסרט הוא התמודדות של תלמידים עם רקע קשה עם הלימודים והשלמת בגרות מלאה.
אך הסרט עוסק גם בנושאים חברתיים חשובים כמו הגיוס צה"ל, חשיבות יחסיי מורה ותלמיד על מנת להשפיע על תלמידים להשלמת בגרות ומחויבויות נוספות מחוץ ללימודים.
בסרט ישנם אלמנטים יצירתיים.
העריכה הלינארית והמקוטעת, מכיוון שמראים רצף לוגי של אירועים באופן יחסית רגוע. ומדלגים בין תלמיד לתלמיד וגם בזמנים, גורמת לצופה להתחבר לסיפור, להרגיש ולחוות את התהליך ואולי גם להזדהות עם גיבורי הסרט.
המוזיקה מסייעת לאווירה של הסרט ומסייעת להעביר את הרגש שאליו התכוון הבמאי לצופה.
הקריינות מסייעת לסרט בכך שהיא מקשרת את התוכן הנצפה לרקע שלו ומקשרת בין הצופה למתרחש בסרט.
השימוש בסיטואציות טבעיות ולא ערוכות מסייעת לתחושת האותנטיות של הסרט. זה מסייע גם בתחושת האמינות של הצופה שהסרט הוא אכן דוקומנטרי ולא מבוים יתר על המידה כדי שיראה מציאות אמיתית.
הבמאי רואה את המציאות כאתגר לא פשוט של התלמידים ושל המורים. הבמאי מציג את בית הספר באור שמח וכמשהו שנותן תקווה ומקום לאלו שקשה להם במערכת החינוך. וכך השם מתאר ומביע את עמדתו של הבמאי. שזהו באמת התחנה וההזדמנות האחרונה לפני הרחוב.
משפט הפתיחה הוא בעצם אינה ששרה שיר שכתבה במסגרת בית הספר ושרה במופע מיוחד למען השירים שהתלמידים כתבו. משפט הסיום זהו המופע עצמו בו אינה שרה אותו שי. המסר של זה זה סגירת מעגל של תחילת הסרט וסופו. סגירת המעגל מסמלת מחזוריות, זה מראה שהאתגר והקושי לא נגמרו ותלמידים חווים אותם שוב ושוב וחלקם מתחילים מאותה נקודה שהתלמידים התחילו ויעברו את אותו התהליך.
המסר של הבמאי הוא שישנם תלמידים שעבורם 12 שנות לימוד זה לא דבר הבא ליד, דרושה עבודה פנימית ומעשית. תלמידים שלא "מתאימים" למערכת החינוך הקיימת ונדרשת אמונה ותקווה בהם כדי שיצליחו.
תת הז'אנר התיעודי של הסרט הוא נרטיב קלאסי. בנרטיב קלאסי הבמאי מסתיר את נוכחותו ומורכבים לרוב מראיינות, צילומים וקריינות. ואכן, בסרט אנחנו לא רואים את הבמאי, והסרט מורכב מצילומים, ראיונות עם תלמידים וחלק מהמורים, וקריינות רבה.
במהלך העבודה למדתי יותר טוב את נושא הסרט הדוקומנטרי, דבר שעוזר לי במסגרת עשיית הסרט הדוקומנטרי בלימודי הקולנוע המעשי. הבנתי יותר לעומק את המחשבה והרעיון מאחורי הסרט. מה הם האמצעיים האמנותיים אותם אפשר לשלב בסרט ואיך הם מסייעים בהבהרת המסר והרגש. אך עם זאת, התקשיתי בזיהוי נקודת המבט של הסרט.
אני חושב שזהו סרט שחשוב להראות לא רק למורים אלא גם לתלמידים. אני חושב שלסרט יש השפעה רבה לשני הצדדים. למורים, שיבינו שיש תלמידים שמתקשים באופן בו מתנהלת מערכת החינוך ועד כמה חשוב יחס המורה לתלמיד. לתלמידים, להראות את המצב הקיים. לא להשאיר אותם במחשבה שאין תלמידים שזקוקים למסגרת כמו המסגרת שקיימת בבית הספר "ברנקו וייס".
לעורר מוטיבציה לשני הצדדים. למורים, להשפיע ככה על תלמידים ועל חווית הלימודים שלהם. למורה יש השפעה רבה על כך. לתלמידים הנמצאים על גבול דק בין לימודים בבית ספר לנשירה. שיתעוררו על מצבם לפני שיתחרטו על כך בעתיד ויעשו עבודה עם עצמם כדי לתקן זאת.
אני אישית יודע ומבין מה החשיבות של מורה שנלחם ומאמין בתלמיד. בכיתה ג' אני בעצמי עברתי תהליך בזכות מורה שהאמינה בי ונלחמה עליי. תהליך שבזכותו אני מי שאני היום, כתלמיד וכבן אדם.
ולכן, הסרט העצים מחשבה שהייתה לי בראש כבר זמן מה. אני רוצה להיות בעתיד מחנך, לא מורה, מחנך. חשוב להיות כזה משמעותי בשביל תלמידים. חשוב לי שהתלמידים לא יחשבו שלא מאמינים בהם. חשוב לי שהתלמידים יצליחו להביע את עצמם באופן בו הם מסוגלים. חשוב לי לשנות את מערכת החינוך, שהתלמידים בסרט הם דוגמה לכך שמערכת החינוך מקובעת ולא מסוגלת להכיל תלמידים שכביכול לא מתאימים ונכנסים למסגרת אותה קִבְּעָה.
זאת הסיבה שבחרתי לנתח את הסרט הזה, הרגשתי חיבור עז לנושא המרכזי בו עוסק הסרט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה