ארץ נהדרת- המסעדה של חמודי
מניעים לצריכת הומור
לאזרחים
- דרך לגיטימית לרדת על בעל הכח ושחרור רגשות של כעס ותסכול כלפיו. במערכון "המסעדה של חמודי" ניתן לראות ביקורת על הממשלה אשר פעלה באופן בו פעלה עם החברה הערבית/ הפלסטניאית.
- מידע וריבוי דעות שעוזרים לאזרחים לגבש עמדות בנושאים אקטואליים בשיח הציבורי. בסוף ובתחילת המערכון ניתן לראות מן כתבת חדשות קצרה המתארת את המאורעים האקטואליים המדוברים במערכון ובכך לגבש דעה על כך בשיח הציבורי.
- העצמת קבוצות חלשות בעצם הופעתם בפריים טיים. כאשר מופיע מערכון העוסק בקבוצה חלשה, במקרה זה האוכלוסייה הערבית אשר אינה מדוברת בכלל התקשורת, ניתנה ההזדמנות להופיע בסדר היום בזכות המערכון.
לשלטון
- הצפייה בסאטירה גורמת לאזרחים להיות מרוצים ומונעת מהם לצאת להפגין. במקום שהאוכלוסייה תצא להפגין על היחס אל הערבים, היא תצפה במערכון ותצחק. צחוק הינו דבר טוב, לכן האוכלוסייה לא תחשוב על להפגיו נגד יחס זה.
על פי תאוריית השימושים והסיפוקים הנמענים עושים שימוש שונה בתקשורת, כדי לספק 4 סוגי צרכים:
- צורך אסקפיסטי- אנשים צורכים הומור על מנת לברוח מהמציאות הקיימת. אנשים הצופים במערכון בורחים מהמציאות הקיימת ונכנסים אל מציאות הומוריסטית ועליונה כלפי הערבים.
- צורך חברתי- אנשים נפגשים על מנת לצפות בהומור וכך נוצרת התערות חברתית. אנשים קובעים להיפגש על מנת לצפות במערכון אשר צוחק על המציאות הקיימת כלפי הערבים.
- צורך רגשי- הצופים מפתחים הכרה עצמית וגיבוש זהות. באמצעות המערכון, הצופים מפתחים חשיבה האם הם מתנהגים במציאות היום יומית כמו הדמויות המופיעות הללו והאם כך ייתחסו כלפיי ערבים. בנוסף, באמצעות המערכון, הצופים יוכלו לגבש את זהותם הפוליטית.
- צורך קוגניטיבי- אנשים לומדים באמצעות ההומור על אקטואליה וצורכים ידע בעקבות הצפייה. האנשים צופים במערכון ומסוגלים להבין וללמוד אודות המצב הבטחוני אשר היה בתקופה בה נכתב המערכון.
ייצוג של מיעוט
שיקוף או דימוי של חפץ, אדם או קבוצה מסוימת. הייצוג אינו מסוגל להכיל את כל המציאות, ולכן הייצוג הינו דבר שטחי, מוגבל וסטריאוטיפי . הטלוויזיה מייצגת את המציאות בדרך המקבילה לחושינו ולכן הדבר נראה כאמיתי לגמרי.
כבר בדקה הראשונה לצפייה, כאשר זוג ישראליים ושני ילדיהם נכנסים למסעדה וחוששים מחייהם, אך ורק מאחר וזוהי מסעדה שמנוהלת עלי ידי ערבים. כאן ניתן לראות את הערבים מיוצגים באופן גזעני אשר מבקש לומר שהערבים רוצים להתנקש בחייהם של היהודים וכך מחזק את הטענה על פי כל הערבים רוצים את היהודים מתים.
לאחר מכן ניתן לראות שכל עובדי המסעדה, שמם הוא חמודי. בדרך זו, ארץ נהדרת מחזקת את הסטריאוטיפ בו כל הערבים בעלי השם מחמוד או הטייה שלו, חמודי. בנוסף, ניתן להבחין בכך שכל צוות הערבים, משופמים באותו השפם. באמצעים אלו כמו המראה והשם, ניתן להראות שארץ נהדרת מייצגת את הקבוצה הערבית כקבוצה בה אנשיה נראים ודומים כולם.
כאשר האורחים היהודיים החוששים מתיישבים, מתחילה חגיגת יום ההולדת של בנם. צוות המסעדה פוצח בשירי יום הולדת וברעש של הדלקת זיקוק יום הולדת על גבי עוגה. אורחי המסעדה חוששים פעם נוספת לחייהם לשמיעת קול הדלקת הזיקוק.
הסטריאוטיפ השטחי בו הערבים הם בעלי יכולת אירוח מעולה מתחזקת במערכון כאשר כל המסעדה על הרגליים ומתאמצת לשרת ולרצות את אורחיה.
בסוף המערכון כאשר עובד המסעדה מחזיק את הילד הקטן, אמו נסערת מפחד וחשש לחייו, כי ערבי מחזיק בו.
ניתוח צילום על פי מרכיביו:
- קומפוזיציה- האופן שבו הפרטים המצולמים ממוקמים בתמונה. נטע ברזילי ממוקמת בצד הימני של התמונה. אדם העטוף בדגל ישראל ממקומם במרכז התמונה ועוטף גם את נטע ברזילי בדגל ישראל. יואב צפיר ממוקם בצד השמאלי של התמונה ומאחוריו עומד אדם המצלם בטלפון את רגע הזכייה.
- יחסים בתוך המסגרת-מתייחס ליחסים בין האובייקטים המצולמים, יחסי גודל, יחסי ניגודיות, חדות ועוד. בתמונה האישים בעלי חדות ואילו הרגע והקונפטי מטושטשים.
- מוקד- מתייחס למה שבמרכז התמונה ומושך את העין. בתמונה זו מה שמושך את העין ובמרכז בתמונה היא ידו של יואב צפיר המוגשת אל נטע ברזילי. נטע הלבושה צבעוני ושאר האנשים שלבושים צבעוני נטמעים ברקע הצהוב של התמונה, למעט ידו הלבושה שחור החותכת את את התמונה מושכת את עיניו של הצופה.
- שימוש בשפה אסתטית- לכל צלם יש את השפה הייחודית שלו, כמו: צבעים, זווית צילום, התמקדות בנושאים מסוימים. זווית הצילום הינה זווית מגובה העניים. הצבעים הם צהוב (זהב),ורוד, שחור, לבן וכחול.
